החלטה בתיק סע"ש 8325-11-13

1.      לפניי בקשה לסילוק על הסף של התביעה, ולחילופין בקשה לכימות התביעה.

2.      המבקשים טוענים כי התביעה הוגשה באצטלה של סעד הצהרתי בעוד הסעד האמיתי בה הוא סעד כספי הניתן לכימות. כמו כן מציינים המבקשים את ההלכה לפיה מקום בו קיים סעד כספי, לא יידרש בית הדין למתן סעד הצהרתי.

3.      מנגד טוענים המשיבים כי אין בידם לכמת את תביעתם,  היות ומערכת השכר נמצאת באופן בלעדי בידי המבקשים. יחד עם זאת, המשיבים ערכו אומדן של תביעתם ובצידו בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שבו הסעד המבוקש יכומת ואגרה תשולם בגינו כנדרש.

4.      ראשית לעניין הבקשה לסילוק על הסף, אציין כי סעד של סילוק על הסף הוא כידוע סעד הניתן במשורה ובמקרים חריגים ונדירים. הלכה מושרשת היא כי בית הדין יבכר לברר תביעה לגופו של עניין על פני סילוקה על הסף, בפרט כאשר מדובר בפגם פרוצדוראלי כבענייננו, על כן אין בידי להעתר לבקשה.

5.      שנית, לעניין כימות התביעה, לאחר עיון ובחינת טענות המבקשים ותגובת המשיבים עולה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגובה הפרשות לקרן ההשתלמות של המשיבים. הסעד ההצהרתי המבוקש, באם יתקבל, יגזור זכויות כספיות להם  זכאים המשיבים. אף המשיבים טוענים בכתב התביעה כי לא כימתו את הסעד ההצהרתי המבוקש על ידם, רק משום שמערכות השכר הממוחשבות נמצאות בידי המבקשים. עולה כי מתן הסעד ההצהרתי לבדו לא יקדם את פתרון המחלוקת, אולם, כימות התביעה במקרה דנן דרוש לשם הכרעה וסיום ההדיינות.

6.      חובת הכימות עולה מתקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, וכן ממספר רב של פסקי דין אשר דנו בהרחבה בחובה לכמת כתב תביעה. בפסקי דין אלה, אומצה בבתי הדין לעבודה ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון, לפיה ככלל, לא יידרש בית המשפט לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי (ע"ע 1193/04 רפפורט נ' רשות שדות התעופה (טרם פורסם, 30.1.2006).

7.      כבר בעבר נפסק (דב"ע מח/3-183, שוורץ אריה - מדינת ישראל, פד"ע כ' 240), כי " אין להרשות לתובע לקבוע את סכום התביעה תוך כדי הדיון" וכי "עליו לכמת את התביעה מיד עם הגשתה".

לפיכך, העובדה שקשה לתובעים לכמת את תביעתם, אינה פוטרת אותם מחובת הכימות,  ורשאים הם אף להסתייע בגורם מקצועי לשם כך.

8.      בית הדין הארצי לעבודה  התייחס לעניין זה בפס"ד ע"ע (ארצי) 131/10 מדינת ישראל - משרד החינוך נ' שרה פרידמן דינים ארצי לעבודה 2010 (79) 384 (11/04/2010):

" ככלל, לא די בהגשת תביעה במהלך קיומם של יחסי עובד ומעסיק ובתביעה שיש בה כדי להשליך גם על זכויות עתידיות, כדי להצדיק הגשת תביעה לא מכומתת. ככל שהמדובר בתביעה לזכויות בגין תקופת עבר, הניתנת לתיחום בזמן, וכן לזכויות הניתנות לכימות, אזי על התובע להגיש תביעתו מכומתת. זאת, אלא אם התובע יצביע על אינטרס לגיטימי אחר, ממשי וראוי שיש בו כדי להצדיק חריגה מן הכלל ודיון בתביעה לסעד הצהרתי גרידא". 

9.      בעניננו, מדובר בתביעה על גובה הפרשות לקרן השתלמות, תביעה שיש בה כדי להשליך הן על תשלומים רטרואקטיביים והן על תשלומים עתידיים. תשלומים אלו ניתנים לכימות ולתיחום בזמן. המשיבים לא הצביעו על "אינטרס לגיטימי אחר" שיש בו כדי להצדיק חריגה מההלכה הפסוקה. עוד יוער כי במסגרת הליך מקדמי של גילוי מסמכים יכולים המשיבים לקבל את החומר החסר להם לשם כימות תביעתם.

10.  על כן, ולאור האומדן המצוי כבר כעת בידי התובעים, ייעתר בית הדין לבקשה לכימות כתב התביעה.

סוף דבר :
הבקשה לסילוק על הסף נדחית.
יחד עם זאת, התובעים יגישו כתב תביעה מכומת ומתוקן בתוך 30 יום, וישלמו את האגרה הנדרשת. באם לא יוגש כתב תביעה מתוקן במועד האמור, או שלא תושלם האגרה כנדרש - התביעה תימחק.
המבקשים יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום מיום המצאת כתב התביעה המתוקן, בצירוף הודעה מטעם התובעים על השלמת האגרה (ככל שתידרש).

שאלת הוצאות בקשה זו תישקל עם סיום ההליך העיקרי.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ד, ( 29 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: